אנחנו נמצאות בפתחו של חג שני, הרגע שבו בני ישראל עומדים מול ים סוף. זה רגע שמעורר תמיד שאלה עמוקה: הם כבר יצאו ממצרים, הם כבר בני חורין, אז למה הם תקועים? למה הים לא נפתח?בני ישראל עומדים מול הים, המצרים מאחוריהם, והם בלחץ שיא. הם צועקים, הם מתפללים, הם מחפשים ישועה מבחוץ.
זה מה שנקרא אתגר של מתקדמים.
אם ניקח את זה רגע לעולם שלנו,
אנחנו שכבר עשינו את הצעד, אנחנו לא טירוניות, עברנו לא מעט בעסק, אנחנו יודעות דבר אחד או שתיים על החיים ועל ניהול עסק ושיווק.
ועדיין, זה מרגיש שהים סוגר עלינו.
ואז,
מגיעה התשובה המפתיעה של הקב"ה למשה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
במילים אחרות: זה לא הזמן לתפילות או לצעקות. זה הזמן לנוע. הים לא ייפתח מעצמו, הוא ייפתח רק כשמישהו יתחיל ללכת בתוכו.
סדרת המאמרים הזו נולדה מתוך עשרות שיחות שהיו לי עם בעלות עסק.
נשים חכמות, מקצועניות ונחושות.
בשיחות האלו עלו שאלות שחזרו על עצמן שוב ושוב, וזיהיתי שתי מלכודות נפוצות ומתוחכמות במיוחד שגורמות לנו להרגיש כאילו הים לא נפתח:
- מלכודת הלידים: המחשבה שהבעיה בעסק היא ש"אין מספיק פניות".
- מלכודת ה"אני משווקת" וזה לא נותן את התוצאות שאני רוצה: המחשבה שפעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות היא שיווק (ספוילר: זה בדרך כלל רק סיבוב ידני של הגלגל).
המלכודות האלו הן יצרניות התסכול הכי גדולות שיש. למה? כי הן גורמות לנו להשקיע המון מאמץ בפתרון הבעיה הלא נכונה. אנחנו מנסות "לבקוע את הים" בכוח, במקום להבין איך המנגנון באמת אמור לעבוד.
החופש האמיתי בעסק לא מגיע מעבודה קשה יותר, אלא מבניית מערכות שפועלות בשבילך.
המלכודת הראשונה: "חסרים לי לידים"
הרבה בעלות עסק בטוחות שהבעיה היא טכנית שאין מספיק פניות. הן מחפשות עוד ועוד "אנשים שיבואו", אבל לא שמות לב שהבעיה היא לא בכמות, אלא בצינור. כשאנחנו מתמקדות רק בלידים, אנחנו מנסות למלא דלי מחורר. זה יוצר תסכול עצום כי המאמץ לא הופך לתוצאה.
המלכודת השנייה: "אני פעילה ברשתות, משמע אני משווקת"
זו אולי המלכודת הכואבת מכולן. את משקיעה שעות בתוכן, בסטורי, בסרטונים, בסטטוס – בנראות, את מרגישה שאת "עושה שיווק".
אבל האמת היא שפעילות היא לא תמיד שיווק. לעיתים קרובות זה פשוט סיבוב ידני, סיזיפי, של הגלגל. ברגע שאת מפסיקה להעלות תוכן – השיווק מת. זה לא חופש, זו עבדות מודרנית במעטפת של "דיגיטל".
המלכודות האלו הן "מצרים" החדשה שלנו. הן מתוחכמות כי הן גורמות לנו להרגיש שאנחנו מתקדמות, בזמן שאנחנו רק רצות על הליכון. אנחנו משקיעות אנרגיה מטורפת בפתרון הבעיה הלא נכונה.
בני ישראל היו צריכים להפסיק לצעוק ולהתחיל לצעוד פנימה כדי שהים יבקע. גם בעסק שלך, הים לא ייבקע מעוד פוסט או מעוד ליד אקראי. הוא ייבקע כשתביני איך לבנות מערכת שפועלת עבורך.
אם עוד לא הספקת לקרוא את המיילים הקודמים בסדרה, אני ממש מזמינה אותך לעצור רגע בתוך המרוץ של החג, ולקרוא אותם ברצף כאן באתר שלי: https://reut-lunapark.co.il/lunapark/
במייל הבא (שיגיע אלייך בע"ה אחרי החג), נדבר על איך גורמים לגלגל הענק להסתובב בלי שתצטרכי לדחוף אותו בידיים, ואיך יוצרים את ה"נס" הפרטי שלך בעסק, שיווק שפועל גם כשאת לא שם.
במקרה שלנו, את תגלי זה לא נס, זו פשוט צורת עבודה נכונה יותר.
למייל הזה גם יהיה מצורף דף עם כלי מעשי ליישום, אז שימי עין על המייל.
בינתיים,
מאחלת לך חג שמח, שקט
ובע"ה שיבקעו כל הימות שעומדים בפנינו, ושנדע גם להתפלל, גם להאמין וגם לפעול.
ריעות