מדי כמה חודשים אני מרגישה שאני מגיעה לקצה. משהו בלנהל שלוש משרות,
"תחזוקה" של הבית, "תחזוקה" של המשפחה והילדים ו"תחזוקה" של העסק, נעשה לי יותר מדי צפוף.
הפעם ספציפית, אני חושבת שהרגע הזה שמצאתי את עצמי צורחת על הילדים, זה היה האיתות שלי שכדאי שאני אקח לי קצת זמן להתאוורר.
אז יצאתי לכמה ימים "חופש", כדי לעבוד קצת בשקט ואולי יותר מזה, כדי להיות קצת עם עצמי.
בדרך חזרה הביתה, חשבתי על כל העניין הזה של לקחת חופש ובעיקר על זה שחופש, בשלב שאני נמצאת בו בחיים, הוא אף פעם לא לגמרי חופש.
ואז התחלתי לחשוב, רגע, מה זה חופש? חופש ממה?
כי שמתי לב, שאני לא חוזרת כמו חדשה.
אני חוזרת עם לא מעט מהכובד שיצאתי איתו, אבל כן עם יותר אוויר.
ואני חושבת שזה פשוט עניין של הגדרה של מה זה נקרא חופש.
אני חושבת שבשבילי היום, חופש זה פחות או יותר אותו קריטריון כמו לשבת בשירותים בלי שאף אחד דופק לך בדלת.
בלי שאף אחד שואל אותך שאלה הרת גורל, כמו האם אפשר לקחת שלוש קוביות שוקולד ולא שתיים? ועוד שאלות בדומה לאלה שהן כידוע הרות גורל ודחופות.
פשוט רגע לקבל חזרה את היכולת לסיים משמרת בלי לעבור מיד למשמרת הבאה.
בעלי אמר לי שזה שיגעון גמור.
סליחה, הוא לא אמר שיגעון גמור, הוא אמר "זה חולני לצאת לחופש בשביל לעבוד".
ואני אמרתי בליבי שזה מדהים כמה שהוא לא יכול להבין את המציאות הזאת של להיות עצמאית.
מי שעובד כשכיר , לא מבין את הדבר הזה.
הוא לא מבין את המשמעויות של לנהל עסק של לעבוד מהבית, את החוויה הזו שהכל נמצא במרחב אחד ואת צריכה איכשהו לסמן את הקווים.
את זה שאת עושה המון תפקידים במקביל וכל תפקיד דורש ממך מיומנויות אחרות, קצב אחר וחתיכה אחרת מהאישיות שלך.
וגם אם הוא בראש חושב שהוא מבין, הוא לא מבין.
והשיחה הזו גם שימחה אותי, כי זה לא הרגיז אותי שהוא אמר את זה (פעם זה היה מאוד מרגיז אותי)..
והיום פשוט אמרתי לעצמי, כן, בהחלט בתור מישהו שלא מכיר את זה ולא חווה את זה,
זה באמת נשמע קצת משוגע.
אבל אני מאמינה שכל מי שמכיר את זה לא חושב שזה משוגע בכלל, להפך זה נשמע לו מאוד מאוד הגיוני.
רגע אחד, כמה ימים, לעסוק במשרה אחת פשוט, ולא בשלוש.
ולהיות יכולה לעבוד עד שאת מסיימת את מה שרצית לעשות, ולא עד שנגמר לך הזמן.
זה משמעותי.
ולא,
לא ממש התאווררתי ולא הלכתי לקפה, ולא פגשתי חברה… ולמען האמת, אפילו לא ישנתי כל כך טוב בלילה, מחוץ למיטה שלי.
אבל העברתי ארבעה ימים, שבהם יכולתי לסיים משימה ולא לעבור מייד למשימה הבאה.
ולהיות באיזשהו מרחב פיזי שבו לא מדברים איתי כל הזמן, ואני יכולה פשוט לסיים משהו ופשוט לשבת ולבהות ולנקות את הראש.
אז בשלב שאני נמצאת בו, זה חופש.
וכן, נשארתי עם מחשבות אם זה שווה את זה, אם זה באמת יעיל, זה כמו שאת נוסעת לשבת וזה נורא כיף שאת לא צריכה לבשל ואז את חוזרת עם כל האריזה והעייפות של הנסיעה ואת שואלת את עצמך אם זה היה שווה את זה.
אני חושבת שיולי אוגוסט זו תקופה שמפגישה אותנו ממש בשיא של המפגש הזה בין הבית לעסק.
ואני חושבת שאין דרך אחת נכונה לאזן את המפגש הזה ולג'נגל אותו.
מה שחשוב זה לעשות את העצירה הזו לשאול את עצמינו, מה אני רוצה? איך אני רוצה את זה?
ולהיות פתוחות לזה שלא תמיד במציאות דברים יתנהלו כמו שתכננו וזה בסדר.
ותמיד, יש לנו את הבחירה אם לראות את הציר של בית עבודה כקונפליקט שמייצר חיכוך והתנגשות או כסוג של ריקוד בשתיים, שבו את גם עושה את הצעדים שלך וגם מקשיבה למקצב ולתנועות של הצד השני.
וכן, לפעמים את תדרכי למישהו על הרגל ואולי הוא ידרוך על שלך..
אני רוצה להזכיר לעצמי, שבכל מקרה יש לי את הבחירה איך להתנהל מול זה, ואיך להרגיש בתוך זה, וכמה אוויר להכניס פנימה.
ואני לא חייבת להתנהל כמו אחרות, ואני יכולה לעשות דברים שנראים "משוגעים".
חופש נעים לכולנו 🙂
ריעות
אם קל לך יותר להקשיב מאשר לקרוא – כאן אני מדברת את זה 🙂